עצות והדרכות

צער ופיזור הנפש

…בצער נודעתי שמצב בריאות זוג' שתחי' הי' שלא בסדר ותקותי שהטיפול הרפואי הצליח ושבה ג"כ מנוחת נפשו, כי מסרו לי ג"כ שהי' נמצא בצער ובפיזור הנפש -

והרי ענין הצער ופיזור הנפש הוא סתירה לכל חיי האדם, באשר הוא אדם, ובלשון חכמינו ז"ל - אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות וכו' וכן לדבר הלכה, והרי כל חיי איש הישראלי עלי אדמות תפלה ותורה הם. תפלה - העלאה מלמטה למעלה, עד לקישור התדבקות והתאחדות עם הבורא; ותורה - המשכה מעצמותו ומהותו, המשכת הקדושה והטוב למטה, ותכליתן שתהינה בציבור, כמבואר באגה"ק לאדמו"ר הזקן סי' כג. וידוע פירוש הפנימי בזה מאדמו"ר הזקן: תפלה בצבור הוא לצבור כל הבירורים ולהעלותם בתפלה (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס בקובץ התמים, חוברת ב', ע' מו).

שמזה מובן ג"כ ענין צבור בהנוגע לתורה.

ועל האדם, שהוא שכלי, בודאי לעשות כל עניניו בכוונה ולתכלית חשובה, אסיפת פעולותיו - המעשה והדבורים והמחשבות שלו - וכחות נפשו לתכלית הנעלה. ז"א העלאתן מלמטה למעלה ואחרי כן להמשיך בהם אור עליון מן השמים עוד יותר מאשר בכח האדם להשיג בכח עצמו.

ובאה תורת החסידות לאחד ולייחד תורה ותפלה ע"י ההוראה שהתפלה באה לאחרי התבוננות בגדולת הוי' באופן דלימוד והשגה בחב"ד שבנפש, דע את אלקי אביך, שאחרי זה התפלה היא כהמשך הכתוב - ועבדהו בלב שלם. וכן בלימוד התורה מקדימים לזה דחילו ורחימו, אהבת ה' ויראת ה', הבאות כתוצאות מעבודת התפלה, אשר אז התורה מאחדת את האדם הלומד עם נותן התורה, עד להדרגא שישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד. ואין לך שמחה גדולה מאשר שמחת התאחדות הנברא והבורא, שמחה בכפליים, שמחת הבורא ושמחת הנברא, כמבואר בתניא פ' ל"ג.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בטוב הנראה והנגלה בכל האמור.

בודאי כמנהגו הטוב כמה שנים יבקר בכפר חב"ד ביום הבהיר הוא יום י"ט כסלו הבע"ל, למלאות מאה וששים שנה ליום הגאולה של רבינו הזקן ואתו עמו גאולת תורתו, חסידות חב"ד, וכל ההולכים בדרכי' ואורחותי', הם ובניהם ובני בניהם עד לדורנו, אנחנו אלה פה היום כלנו חיים (אגה"ק סי' ז"ך).

(אג"ק חי"ח, אג' ו'תקצא)

 

***

למה סדר הבריאה הוא כזה שכדי לזכות לטוב צריך לעבור ענינים של לא-טוב?

...קבלתי מכתבו מי"ז טבת, בו כותב ראשי פרקים מחייו ומסדר לימודו עד עתה.

ולפלא שאינו מזכיר אם יש לו שיעור בלימוד החסידות או מוסר, אשר אם בכל הזמנים הי' לימוד זה הכרחי, על אחת כמה וכמה בזמננו זה, דור דעקבתא דמשיחא, אשר גדולים בו ההעלמות והסתרים על ענינים דיראת שמים וקיום המצות מעשיות בפועל. ובפרט כשנמצאים במקום שאין שם הרבה יהודים חרדים. וחלק מההעלמות והסתרים הוא ג"כ הקושיות השונות ששואלים בעניני ההשגחה העליונה, והכוונה לא לתרץ הקושיות אלא למצוא אמתלא להקל בקיום המצוות, ולפעמים גם לתרץ על ידי קושיות הנ"ל רצון היצר הרע לפרוק עול מלכות שמים.

מובן שבמכתב קשה לבאר בארוכה כל הקושיות הנ"ל שאינם אלא בעצת היצר, ובפרט אשר, כאמור, רוב המקשים אין כוונתם לקבל התירוץ אלא למצוא אסמכתא ללכת בדרך עקלתון. עם כל זה אנסה בקצרה לבאר מה שהקשו לו שאיך אפשר להאמין בהשגחה פרטית, או בכלל שהקב"ה הוא אדון העולם ומנהיגו, בה בשעה שרואים, למשל, בהולנד בשנה שעברה ששטף הים חלק מהיבשה ונאבדו ר"ל כמה מאות אנשים נשים וטף, נוסף על ההיזק ברכוש ובנכסים.

וביאור הדבר הוא מדוגמא במקצוע אחר. יתאר לעצמו אדם שמעולם לא הי' בישוב, ונתגדל במדבר יחידי, ופתאום הביאוהו לחדר של רופא שינים, או של מנתח (כירורג), ורואה אשר ילד יושב על כסא וידיו ורגליו קשורות להכסא, והרופא שינים עוקר אחת משניו, והילד צועק בקול גדול, או בדוגמא של המנתח, רואה אדם קשור לשלחן באופן שלא יוכל לזעזע את אבריו להגן על עצמו או לברוח, ומנתחים אותו ושופכים את דמו. מובן מעצמו, שמי שאין לו כל ידיעה אם הרופאים הם אנשים בעלי יושר וצדק, ואין לומר שאין לו גם ידיעה בחכמת הרפואה, הרי תהי' אצלו החלטה גמורה שאלו האנשים המטפלים בילד או המנותח אינם אלא גזלנים שכל כוונתם לגרום כאבים גדולים ועצומים לאלה הנופלים בידיהם.

משא"כ אילו הי' לאורח זה הבא מהמדבר ידיעה באופני רפואה בגוף האדם, שלפעמים צריך לעשות ניתוח או לע[ק]ור שן מקולקלת, אף שבשעת מעשה הכאב גדול ביותר, כיון שעל ידי זה יצילו את האדם מיסורים ממושכים ואנושים ויהי' גופו בריא משך עשיריות שנים. ואפילו אם אין לו לבר נש זה כל ידיעה בחכמת הרפואה אבל בטוח הוא ברגש הצדק והטוב של רופא השנים או המנתח, הנה אף שהי' מצטער על הכאב של הילד או המנותח, אבל ברור הי' בעיניו שכדאי הכאב לשעה קלה בשביל התועלת לעשיריות בשנים.

והוא הדין בנידון דידן, אשר כל אחד מאתנו רואה מאורעות זמניים, המתחוללים משך איזה ימים, חדשים או שנים, ושוכח לגמרי אשר הנשמה היתה קיימת אלפים בשנים קודם לכן, וכיון שהנשמה נצחית תהי' קיימת גם לאחר זה לנצח, ואם על ידי יסורים של שעה קלה, קלה בערך הזמן דחיי הנשמה קודם מאורע זה ושלאחר מאורע זה, תבוא תועלת נצחית לכל הזמן העבר והעתיד, הרי לא לבד שלא הי' מערער על היסורים, אלא כלשון הנביא (ישעי' יב, א) הי' אומר 'אודך ה' כי אנפת בי'.

מובן שעדיין נשאר מקום לקושי' נוספת, למה בכלל סדר הבריאה הוא כזה שכדי לזכות לטוב צריך לעבור ענינים של לא-טוב, וכמו עקירת השן או הניתוח בדוגמאות הנ"ל, או בכללות יותר, מפני מה אין הקב"ה נותן לכל אחד ואחד כל צרכו במתנת חינם, בלי כל יגיעה מצד המקבל, ואדרבה, רז"ל אמרו לפום צערא אגרא, הרי מצד שהקב"ה הוא עצם הטוב לכאורה הי' צריך להשפיע כל הצרכים מבלי שהמקבל יעשה מה בזה? וגם ענין זה מבואר בארוכה בספרינו הק' ואין כאן המקום לזה.

והשי"ת יצליחו בתלמוד תורה ביראת שמים טהורה, מבלי להיכנס בפלפולים וקושיות, ויאמין בהוי' אמונה שלמה ותמימה שהוא עצם הטוב, ובמילא יש לסמוך בהחלט שכל דרכיו טובים וישרים והצור תמים פעלו, וילך לבטח דרכו, דרך התורה והמצוה, ובעומק יותר באים לעבודת הבורא בכיוון זה ובשמחה על ידי קביעת עתים ללמוד תורת החסידות.

בענין פרנסת אמו שתחי', מסרתי למשרדי לעיין אם אפשר לעשות דבר מה בזה, ויכתבו אליו.

בברכה.

(אג"ק ח"ח, אג' ב'תכג)

***

עצה למחשבות של עצבות

… במענה למכתבו מאור ליום הרביעי, בו כותב על מה שקרה לו בהעדר החיות, בעניני מחשבות של עצבות וכו' ושואל דעתי בזה.

והנה כל עניני תורתנו תורת חיים, הם הוראה בחיים, (ומכלל הן אתה שומע וכו') וכיון שחלק פנימיות התורה קבעו בזהר הק' (חלק ג' קנ"ב ע"א) שנקראת נשמתא דאורייתא, מובן שכשחסר בחיות הנשמה, חסר בחיות כל עניני הגוף, הם רמ"ח אברים ושס"ה גידים בנמשל - ז.א. עניני רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת ולימוד ההלכות שלהן, ומובן ג"כ שחיות הנשמה בדרך מהיכי תיתי, וע"ד חיות הנשמה בעת השינה, הרי אף שמספיק זה לפעול באברי העכול אין זה מספיק כלל בהנוגע לעניני הבנה והשגה והרגש אמיתי כי אם דמיונות שוא וחלומות, חלומות מסוג עליהם מדובר בזהר הק' [...] המבוארים בתניא (פרק כ"ט) ומהנ"ל מובן התקון והעצה לכל האמור, הוספה בחיות הנשמה, ז.א.

קביעות עתים בלימוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, קביעות בכל יום ובהוספה ביום השבת קדש אשר קדש הוא לה' כמבואר בכתבי האריז"ל בהנוגע ללימוד פנימיות התורה ביום השבת, ויהי רצון אשר הקביעות תהי' - כפתגם רבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשולחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) - קביעות לא רק בזמן אלא גם (הוא העיקר) קביעות בנפש, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

בברכה לבשו"ט בכל האמור, ובלשון הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

נ.ב.

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו שיהיו כשרים כדין וכן אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש פרוטות אחדות לצדקה.

(אג"ק חי"ט, אג' ז'שיג)

***